לרגל יום האישה הבינלאומי, שיחול ב-8.3.08, יש לי שאלה אליכם:

האם נשים באמת צריכות אפליה מתקנת בעסקים, או שמא הן יכולות להצליח בלי קשר?(בתמונה משמאל: נשות עסקים בנטוורקינג שארגנו לאחרונה. בתמונות בהמשך המאמר: נשים משתלבות בסמינרים ופעילויות עסקיות אחרות.)


ברשותכם, אתחיל עם מעט טריוויה, באדיבות ויקיפדיה (נוסח מקוצר):

יום האישה הבינלאומי מצוין במדינות רבות בעולם, והוא מוקדש לבחינת השתלבותן של נשים בכלכלה, בפוליטיקה ובחברה ולציון הישגיהן בתחומים אלה. ב-8 במרץ 1857 החליטו מאות פועלות במפעלי הטקסטיל בניו-יורק שנמאס להן משעות העבודה הארוכות, מהשכר הנמוך ומתנאי העבודה הבלתי אנושיים - ופתחו בשביתה. ההפגנה פוזרה בכוח על ידי המשטרה. אותן נשים הקימו כעבור שנתיים בדיוק את ארגון העובדים הראשון. ההפגנות הפכו למסורת ונערכו שנה אחר שנה וב-8 במרץ 1908 צעדו 15,000 נשים ברחובות ניו-יורק בקריאה ליום עבודה קצר יותר, שכר טוב יותר וזכות הצבעה. בשנת 1975 החל ארגון האו"ם לתמוך ביום האישה הבינלאומי. למרות החשיבות שנותנים ליום זה, יש אלו הרואים בו כמנציח את אי-השוויון בין המינים השונים. משמע, עצם קיומו של יום זה מבטא את חוסר השוויון בין נשים וגברים. הטענה היא, שאם היה שוויון לא היה צריך לציין יום זה, ולכן הוא סממן נוסף של אפליה.

דווקא בימים אלה, בהם הילרי קלינטון מתמודדת על נשיאות ארה"ב, חלום שעד לפני חצי שנה נראה רחוק (ומתחרה בה מועמד שחור, שגם זו פריצת דרך), הנושא צריך לעלות על סדר היום – משום שהילרי קלינטון הרוויחה הרבה יותר מבעלה לאורך השנים והיתה משפטנית ידועה הרבה לפני שבעלה התפרסם.

גם אשתו של טוני בלייר היתה (ועודנה) משפטנית מצליחה, שמרוויחה הרבה יותר מבעלה.

האם זה לא מעניין ששתיהן זכו לפרסום דווקא בתור "אשתו של"?

תוכלו למצוא מאמרים ארוכים באינטרנט ובכל ספרייה שמכבדת עצמה, שמתיימרים להסביר את שורש האפליה נגד נשים בעבודה או בכל תחום אחר של החיים.

כאשר מסתכלים על שפע המילים שנכתבו בנושא זה, אפשר לאבד בקלות את הדרך. משום שהמחקרים האלה לא ממש מצביעים על התיקון הנכון. והם גם קצת מפספסים את הפואנטה (לדעתי) – משום שנשים הן לא היחידות שסבלו מאפליה. והשורש לאפליה זהה לכולם.

העדויות כולן מוליכות ליעד אחד בלבד – ידע.

"ידע הוא כוח" אינו סתם קלישאה נדושה כפי במציינים בהליך של ייעוץ עסקי.

ממש לא. הוא תמצית האמת. כאשר אישה (או גבר, לצורך הדיון) יודעת איך לעשות דברים שיובילו אותה לתוצאה הרצויה, היא תשיג את המטרה. אישה יכולה לעמוד בראשות בית המשפט הארצי, בראשות מדינה, בראשות בנק מצליח, להרוויח שכר גבוה מאוד ולהיות אדון לעצמה.

הכל מתחיל ונגמר בנקודה של ידע.

אם תבחנו את הנקודה הזאת בעצמכם תראו שכל מי שאי-פעם הצליח, גברים או נשים או בני מיעוטים, עשו זאת בזכות הידע שעמד לרשותם. מזל זה דבר נחמד, אבל 90% ממנו מורכבים מעבודה קשה וחתירה בלתי מתפשרת לעבר המטרה.

האפליה האמיתית שהתקיימה בעבר כלפי נשים (והיא אכן התקיימה), התקיימה על הרקע של ידע: המניעה שלו. הדרך הקלה ביותר לדכא נשים, או שחורים, או יהודים או ערבים או כל מיעוט אחר היא למנוע מהם ידע.

נשים שהצליחו לפלס את דרכן לאוניברסיטאות בתחילת תנועת הפמיניזם אכלו קש ועבדו קשה פי כמה מהגברים שלמדו איתן, ופילסו את הדרך עבור דור העתיד. היום זה ברור שנשים יכולות ללמוד בכל מגמה שהן בוחרות בה. בעבר זה לא היה ברור מאליו. אפילו קורס טיס פתוח היום לנשים. נשים מעבירות סדנאות ייעוץ עסקי ועוזרות לגברים להגיע להישגים.

לכן, לרגל יום האישה הבינלאומי, אני מצדיע לאותן נשים שפילסו את הדרך לחברותיהן. הן עשו מעל ומעבר למען חשיבה חופשית ולמען זכותן ההומניטרית לדעת. הן עשו הרבה למען כולנו ולמען הדמוקרטיה.

אני קורא לנשים ללמוד, לדעת, לגלות איך עושים את הדברים בצורה הטובה ביותר – ולצאת לדרך חמושות בידע הזה מתוך מטרה להצליח.סדנא של ייעוץ עסקי היא מקום טוב על מנת להתחיל את הלימודים.

אסיים בדוגמה של לקוחה שלנו, שהיתה בכירה בחברת היי-טק גדולה והחליטה לצאת לדרך עצמאית. היא באה אלינו שנעזור לה להתגבר על המחסומים. מאז תחילת הייעוץ הכנסות העסק עלו פי 4, הכסף זורם פנימה והיא כבר מעסיקה עובדת נוספת. זה לא דרש הרבה – רק ידע. מהרגע שהיא ידעה איך לעשות את זה – היא עשתה את זה בקלות מדהימה.


דעי לאן את הולכת – ותגיעי לשם